אני פוגשת בהדרכה מאמנים מיואשים מזה שהמתאמנים שלהם מחליטים על משימה שתקדם את המטרה האימונית שלהם והם לא עמדו בה.
זה יכול להיות בגלל שהם לא מעיזים, ואולי לא נעים להם מאחרים,
או שיש להם קושי אמיתי בניהול זמן בגלל הפרעת הקשב.
ויש מצב שהם פיתחו הרגל של דחיינות הרגל שמקבע אותם במקום, ופוגע באמונה שלהם שיש להם יכולת לעשות שינוי.
אני תמיד אומרת למאמנים שאם הם ידברו עם המתאמנים על מה הם מרויחים מהדחיינות זה יגרום להם להרגיש אשמים ומאוכזבים מעצמם.
רגשות שמכבים ולא מניעים לפעולה.
כממומחית באימון להפרעת קשב אני יודעת שלא משנה מה הסיבה – במקום לחפור למה זה קורה הרבה יותר יעיל זה להתאמן על לעקוף את השיח הפנימי שמשאיר את המתאמנים באזור הנוחות ולא מניע אותם לעשות את המקסימום שלהם.
מל רובינס פרשנית משפטית ועורכת בכתב העת success ומומחית בנושא מוטיבציה הציגה בהרצאה במיזם TEDx כלי אימוני יעיל ופשוט לביצוע שמצמצם את הפער שבין ההחלטה לביצוע.
רובינס טוענת שתוך 5 שניות מרגע שהחלטנו המוח שלנו שמעדיף להשאיר אותנו באזור הנוחות המוכר אחראי למחשבות של ניתוח יתר או הטלת ספק.
הרעיון הוא לעשות פעולה פיסית שקשורה למשימה תוך חמש שניות מרגע ההחלטה – לפני שהמחשבות מציפות אותנו. ככה המחשבות נשמרות בחלק המודע של המוח (pre-frontal-cortex ) שמתנהל פרקטית ולא מושפע רגשית.
ככה אנחנו לא נותנים למחשבות לעצור אותנו, ומרגע שהתחלנו יש סיכוי שנמשיך.
הרגל חדש של ספירה לאחור 5,4,3,2,1 אחרי כל החלטה ואז לשגר פעולה – יאפשר למתאמנים לצאת מהתקיעות, ולהתקדם בלי תירוצים.
אפשר לקרוא על זה בספר חוק 5 השניות שמל רובינס כתבה.
