אני מומחית באימון להפרעת קשב, מרצה ומדריכת מאמנים.
הספר שלי, תולדה של 15 שנות נסיון באימון עם אלפי משפחות, תורגם לאנגלית ובקרוב יצא התרגום לאינדונזית.

15 שנה עבדתי עם משפחות. התמקדתי בילדים. עד ששמתי לב שההורים מתחילים לספר על החיים שלהם, ואז ממשיכים להגיע בשביל עצמם.

"גם אלה שפחות טובים ממני, עוקפים אותי בסיבוב."
"אני יודעת שאני מוכשרת, נמאס לי שזה כשרון מבוזבז."
"אני יוצא כל בוקר כמו למלחמה – מלחמת ההסתרה."

זה היה הרגע שבו הבנתי:
הילדים מקבלים תשומת לב ועזרה. אבל המבוגרים? ברוב המקרים לא קיבלו עזרה מתאימה. הפרעת קשב היא לא משהו שעובר, זו שונות נוירולוגית לכל החיים. ואי אפשר להצליח כשכל הזמן מנסים להיות מישהו אחר. כשמבינים לעומק איך המוח הזה עובד, ולא מנסים להכניס אותו בכוח לתבניות הכל משתנה. הבלגן הופך ליצירתיות, הקפיצות הופכות לחדשנות, והאנרגיה ליתרון יחסי.